החלטה בתיק רע"א 28124-01-12

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ה' אסיף) מיום 27.11.11 בתיק תא"ק 4996-02 שלפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 16.3.03 (" ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחותה.

על פי הנטען בבקשה, ביום 17.12.02 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש בגין חוב ארנונה. המבקש לא הגיש בקשה לרשות להתגונן וביום 16.3.03 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין ובקשתה נענתה וניתן פסק דין נגד המבקש. ביום 14.4.03 פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לשם אכיפתו של פסק הדין וכפי שטוען המבקש בבקשה הנוכחית, הוא שילם את החוב בחודש מרץ 2011 וזאת כדי למנוע את המשך הליכי ההוצאה לפועל נגדו. ביום 15.8.11 פנה המבקש לבית המשפט קמא וביקש לבטל את פסק הדין ובקשתו נדחתה.

הנימוק העיקרי ששימש את בית המשפט קמא לדחיית הבקשה היה שלפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 המועד להגשת בקשת ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הוא 30 יום שהומצאה לו ההחלטה . בית המשפט קמא קבע, על יסוד טענות המבקש כי כבר בחודש מרץ 2011 הוא ידע על פסק הדין וכי, מכל מקום, בחודש יוני 2011 הוא קיבל עותק של פסק הדין אשר שימש בסיס לתלונה שהוא הגיש במשטרה. על רקע זה קבע בית המשפט קמא כי הבקשה הוגשה באיחור ולכן הוא דחה אותה.

למעלה מן הצורך גם שקל בית המשפט קמא את בקשת הביטול לגופה והחליט לדחותה מפני שני נימוקים. האחד, שהוא מצא שבניגוד לטענת המבקש לא היה פגם בפסק הדין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן, וכי כתב התביעה על נספחיו הומצא כדין למבקש ובנסיבות אלה שאלת ביטולו של פסק הדין היא עניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט ולאחר ששקל את טענות המבקש הוא החליט לדחות את הבקשה. הנימוק האחר הוא שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר מפני שעל פי תשובת המשיבה ניתן היה להסיק שעוד בשנת 2007 ידע המבקש על קיומו של חוב הארנונה ולא עשה דבר בקשר לכך.

בבקשה הנוכחית חוזר המבקש על הטענות שהוא טען בבית המשפט קמא שעיקרן הוא שהיה מקום לתת לו את יומו בבית המשפט וכי משעה שנפל פגם בפסק הדין בכך שכתב התביעה לא הומצא לו היה מקום לבטלו מחמת הצדק ולא לדחות את בקשת הביטול על יסוד בחינת סיכויי הצלחה.

כאמור, שקלתי את טענות המבקש ולא מצאתי בהן בסיס מספיק כדי לבטל את ההחלטה.

על אף יריעת הטענות הנרחבת לא מצאתי בהן מענה לקביעתו של בית המשפט קמא שהבקשה לביטול הוגשה באיחור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. הנטל להראות כי הבקשה לביטול הוגשה במועד היה על המבקש (רע"א 8467/06  אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ ואח' (טרם פורסם, 8.7.10)) ומסקנתו של בית המשפט קמא כי המבקש לא עמד בנטל זה היא, לכן, ללא דופי.

אוסיף עוד שגם נימוקיו האחרים של בית המשפט קמא נראים לי ובמיוחד זה הנוגע לסוגית השיהוי. בית המשפט קמא הפנה בהחלטתו לדברים שנאמרו בע"א 1085/03 מיכלים לתעשיה נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 10.7.06) ודבריו מקובלים עליו ללא כל סייג. מסקנותיו של בית המשפט קמא בדבר השתהותו הניכרת של המבקש בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין על אף ידיעותיו במועדים שונים על מתן פסק הדין נגדו הם בעלי משמעות ומשקל עת בוחנים את טענותיו כנגד ההצדקה  בהשארת פסק הדין על כנו.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: